קסם הקינמון

הקינמון ידוע כבר אלפי שנה בסגולותיו המרפאים.

עוד בתקופת השאמאניזם השתמשו בריחו הארומאטי לסילוק מחלות, אשר נתפסו כשדים החודרים לגוף.
במקורותינו, הקינמון מוזכר בשם "קנמון" במקרא ונמנה בין בשמי הקטורת בבית המקדש.

גם ברפואה הסינית הקינמון נחשב לצמח מרפא רב עוצמה. עיקר הפעולה שלו הוא בחימום הגוף, על כן הוא אינו מומלץ למטופלים הסובלים מחום או לחילופין, בתקופת הקיץ.
לצורך מרפא, ניתן להשתמש בקליפת העץ ובענפיפים (הענפים הקטנים והעדינים היוצאים מהענפים הגדולים יותר).
קליפת העץ נחשבת ליותר מחממת ויעילה במצבי קור, כגון: תחושת קור בגפיים ובעצמות, חולשה וקור ברגליים ובברכיים וכאב גב תחתון המוקל בחום. לעומת זאת, הענפיפים מחממים בצורה עדינה יותר ויעילים למצבי התקררות, כאשר החום המדיד אינו גבוה ובנוסף ישנם: צמרמורות, נזלת שקופה ומימית, שיעול קל וכאבי שרירים.

במטבח הביתי משתמשים בחלק הפנימי של קליפת העץ (הן בצורתו הגולמית – מקלות קינמון והן בצורת אבקה), אשר נחשב לעדין יותר בפעילותו.
ברפואה הסינית משתמשים בחלק החיצוני של קליפת העץ, אשר נראה גס יותר, טעמו עשיר יותר והינו עוצמתי יותר בתפקודיו.

ונסיים במתכון פשוט עם קינמון – להתקררות בשלב ההתחלתי:

יש לשים 10 פרוסות של פקעת בצל ירוק,
5 פרוסות ג'ינג'ר טרי,
רבע כפית קינמון
וכפית סוכר חום בפינג'אן עם 2 כוסות מים,
להביא לרתיחה,
להנמיך את האש ולבשל במשך 5-10 דקות.
את הנוזל יש לשתות בעודו חמים במשך היום.

(מידע זה אינו מהווה התוויה רפואית)